איך ייתכן שאיזון הסוכר של סוכרתיים מתדרדר למרות התפתחות הטכנולוגיה
זו השאלה העיקרית בה מתמקד המאמר שפורסם בשיתוף T1D Exchange Registry, או בשמו באנגלית:
Gaps Remain in Achieving Target T1D Glycemic Goals Despite Advanced Technologies
בעשור האחרון נעשתה קפיצה אדירה בטכנולוגיה לניהול סוכרת סוג 1 ולמרות זאת יעדי האיזון של מרפאות הסוכרת נראים רחוקים מתמיד. מה ההסבר לכך?
על פי נתוני דו”ח קודם של ארגון T1D Exchange Registry שעודכן בשנת 2021, אשר בחן לעומק את מצב האיזון של סוכרתיים סוג 1:
רק 17% מהצעירים ו-21% מהמבוגרים חיים ברמות A1C מאוזנות (אשר מתקרבות לערכים המאוזנים בהן אני חי, עדיין אני יותר מאוזן מהסוכרתיים אשר נתוניהם תועדו). T1D Exchange Registry הוא אחד הארגונים הגדולים בארצות הברית לאיסוף נתונים סטטיסטיים אודות סוכרת סוג 1.
הפער שבין טכנולוגיה לאיזון אמיתי של סוכרת
רמות A1C גבוהות עלולות להוביל לסיבוכים. הנתונים המדאיגים המוצגים בדו”חות הנ”ל, מעידים על כך שיותר מדי סוכרתיים סוג 1 חיים עם רמות סוכר גבוהות, אפילו כאשר משווים את הערכים לטווחים המומלצים על ידי האגודה האמריקאית לסוכרת (ערכים גבוהים, אך “נורמליים” על פי האגודה האמריקאית לסוכרת). למרות שרוב הסוכרתיים שנבדקו בדו”חות הנ”ל משתמשים במשאבות היברידיות ובמדי סוכר רציפים (CGM) ולמרות העובדה שאחוז הסוכרתיים אשר משתמשים בטכנולוגיות האלו רק עולה מידי שנה- נראה כי רמות הA1C עלו בשנים האלו, במקום לרדת. איך זה ייתכן?
מה שבאמת מדאיג זה שגם אלו שחיים עם ערכי A1C בין 7% ל-5.4% יפתחו סיבוכי סוכרת, אך לפי האגודה האמריקאית לסוכרת, אלו ערכים שנחשבים
בטווחי הנורמה עבור סוכרתיים. אלו טווחים אשר מורידים את הסטנדרטיים הבריאותיים עבור סוכרתיים ו”מאפשרים” לסוכרתיים לחיות בערכי A1C גבוהים יותר מאנשים שאין להם סוכרת. כאשר ערכי הסוכר בדם נשארים בטווחים הגבוהים האלו במשך שנים, מתפתחים סיבוכי סוכרת, בין אם אתה סוכרתי סוג 1, סוכרתי סוג 2 או טרום סוכרתי.
דוגמאות לאיזון אמיתי של סוכרת סוג 1 בלי תלות בטכנולוגיה
כסוכרתי סוג 1 קרוב ל- 24 שנים, אני יודע שטכנולוגיה לא פתרה ולא תפתור עבורי את המחלה. אין ספק, מדובר בכלים מרשימים שמסייעים לנו בדרך לאיזון הסוכר, אך זהו יעודם- לסייע. הטכנולוגיה רחוקה מלהוות בסיס לאיזון. במחקר שבוצע בשנת 2018 על מאות מטופלים השומרים על תזונת ד״ר ברנשטיין, תזונה דלה מאוד בפחמימות, הנבדקים הציגו ערכי-A1C בממוצע של 5.6%, ערך אשר לא נמדד עד היום באף מחקר, בכל היסטוריית המחקרים המדעיים בהם נבדקו סוכרתיים מסוג 1.
אלו ערכי A1C שמתקרבים לטווח הבריא באמת, בניגוד לערכים אשר הוצגו בדו”ח של הארגון T1D Exchange Registry. בין מטופלי ד”ר ברנשטיין שנבדקו היו מעל ל-100 ילדים, רבים מהם השתמשו רק בזריקות ומדי סוכר מהאצבע, בלי שימוש במשאבה או בסנסור. אם נשווה אותם לערכי הסוכר בדם שלי, יש עדיין פער קל כי ה A1C שלי עומד על 5% מזה שנים, בזכות תזונה דלה בפחמימות והתאמת מינונים, אבל 5.6% זה עדיין ערך שלא תועד במחקרים קודמים ולכן זה נותן לנו אינדיקציה מעולה לכוח של אורח חיים, שתמיד מנצח את הטכנולוגיה.
אפילו אם ניקח תרחיש בו כל סוכרתי סוג 1 מתחבר ללבלב מלאכותי – לא נמצא לבלב מלאכותי שיצליח להתמודד עם כמות גדולה של עוגיות שוקולד צ’יפס לצורך הדוגמה, או כל פחמימה מעובדת אחרת. מדובר בטכנולוגיה שיש בה סטיות מובנות וכשאתה מכניס למשוואה הזאת פחמימות מהירות
ומעובדות, יהיה בלתי אפשרי “לרדוף” אחרי התנודות המהירות בסוכר בדם בצורה מלאכותית. כזכור, סוכרתיים סוג 1 לא מייצרים אינסולין. אם עליהם להסתמך על טכנולוגיה כזו או אחרת, עדיין, אין להם ברירה אלא להיות הרבה יותר זהירים עם הפחמימות שהם אוכלים, יותר מאדם שאין לו סוכרת.
פתרון לסוכרת
בשורה התחתונה, על סמך נתוני הדו”חות הנ”ל, עדיין יש מקום לשיפור הטיפול בסוכרתיים מסוג 1 בארה”ב.
בישראל המגמות זהות, כפי שאתם בטח יודעים, בישראל אנו נוטים להתחקות אחר הטכנולוגיות ואחר גישות הטיפול האמריקאיות.
יש דרך אחרת עבור סוכרתיים. אני חי כך כבר קרוב לעשור, עם מזרקים שהיו קיימים גם לפני 100 שנים ועם מד סוכר המודד את הסוכר בדקירה מהאצבע. היום אני יותר מאוזן מאנשים שאין להם סוכרת. ד”ר ברנשטיין הוא דוגמה חיה לסוכרתי סוג 1 אשר חי כך מעל ל-50 שנים וגם מעביר את הידע הזה למטופליו. בסופו של דבר הכל מתחיל ונגמר במזון שנכנס לנו לפה, הטכנולוגיה מהווה רק אחוזים בודדים מהאיזון שלי היום והצד הטכנולוגי הוא צד טכני בלבד, בו עליי להתאים מינונים ולתזמן אינסולין, מה שאני קורא לו “לחשוב כמו הלבלב”.
לחזרה אל חלק ספציפי במאמר:
