מדע בעייתי

לפני כמה חודשים נכנסתי לדיבייט מדעי באחת מקבוצות הפייסבוק לסוכרתיים. אחד מחברי הקבוצה בחר להעלות פוסט על כתבה שבה סוקרו טרנדים תזונתיים וההשפעות של אותם טרנדים על סוכרתיים. באותה כתבה בחרו להכניס טרנדים של תזונות דלות בפחמימה תחת אותה ההגדרה (שלא בצדק) ובפוסט נכתב בכותרת מלחיצה: “תזונות דלות בפחמימה יכולות לגרום להתקפי לב בקרב סוכרתיים”.

רק כדי לחדד את הנקודה: יש הבדל ענק בין דיאטת אטקינס לתזונה הקטוגנית. את שתי הגישות האלו סקרו באותה כתבה. אני לא מדבר על טרנד כזה או אחר בגישה שלי, לתזונה דלה בפחמימה יש אינספור ווריאציות. 10 גרם פחמימה ביום או 45 גרם פחמימה ביום, יותר שומנים או יותר חלבונים. הכתבה המדוברת לא מתייחסת כלל לתזונה דלה בפחמימות שבה היעד הקדוש הוא איזון הסוכר בדם. מדובר במאמר שסוקר טרנדים שנופלים תחת הגדרה של “דלים בפחמימה” בלבד.

האם המאמר משווה בין סוכרתיים שמסתובבים עם A1C בטווחים נורמליים (A1C=5%) לבין סוכרתיים שמסתובבים עם A1C גבוה מהרגיל (כמו רוב הסוכרתיים, גבוה מ 5.9%)? לא. זה לא מאמר שנותן לי פתרון בתור מי שמתמודד עם סוכרת סוג 1 בעצמו. לדוגמא: מה אם אני אוכל 50 גרם פחמימה ביום? פחמימה איטית/סיבית שלא מעלה את רמות הסוכר שלי בדם בכלל? הבנת את הנקודה, יש אינסוף ווריאציות לדל פחמימה. אין טעם להתמקד בטרנדים מפורסמים והדבר החשוב ביותר- אין צורך לקרוא לתזונה שלנו בשם.

כמה פעמים נתקלנו בעבר בכותרות כמו “מחקר חדש: _______ מעלה את הסיכון להתקף לב”? אני בטוח שכבר נתקלת בכותרות דומות. אני מוכן בעצמי לבחון בשטח את הטענה הזו של “תזונות דלות בפחמימה יכולות לגרום להתקפי לב”, עם קבוצות גדולות של סוכרתיים. לתת לסוכרתיים סוג 1 תזונה דלה בפחמימות ולתת לסוכרתיים סוג 1 תזונה עתירת פחמימות. נמדוד לשתי הקבוצות את הסוכר בדם לפני, אחרי ובזמן האוכל, כמה שיותר פעמים. גם בעזרת מד סוכר רציף וגם בעזרת גלוקומטר בבדיקה מהאצבע. נחזור על הבדיקה הזאת יום אחרי יום במשך תקופה. אני מאתגר כל סוכרתי סוג 1 להוכיח לי, שחברי הקבוצה של הסוכרתיים שניזונים מתזונה עתירת פחמימות יציגו שליטה גליקמית טובה יותר מהקבוצה הדלה בפחמימה.

בקשר לטענת התקפי הלב- מה נגיד לאוכלוסיות בעולם שניזונות בלעדית מבשר? מה עם האיבחזה בגיאורגיה לדוגמא? לאלו מבניהם שעדיין חיים את החיים המסורתיים שלהם אין התקפי לב. הם סותרים את הטענה של התקפי הלב מבלי להסביר יותר מדי. נבוא למשפחה בה כל הדורות חוצים את גיל 90, לארוחה בה הסבא רבא יושב עם כל הנינים שלו ועם כל בני הדודים שלהם והם עובדים עד אחרי גיל פרישה כשהם אוכלים את הבקר שלהם יום אחרי יום ונציג להם את הכותרת הזו מאותה כתבה? אפשר להשליך את אותו הרעיון על סוכרתיים, אבל צריך להבין שבמחקרים יש הטיות.

מה הכוונה בהטיות? חשוב לזכור: לא קיים מחקר במדעי התזונה שבו בודדו גורם אחד בתזונה של קבוצת האנשים הנחקרת. בשביל לבודד גורם אחד, צריך לסגור אנשים במעבדה למשך כמה עשורים ולהאכיל אותם רק בשר. מן הסתם זה לא אפשרי. כיום המחקרים מושפעים מהמון גורמים. דוגמא אחת להטייה נפוצה: בכתבה המדוברת נבדקה אוכלוסייה אמריקאית. לרוב אותם אמריקאים אוכלים מוצרי בשר, לצד סוכרים מעובדים ומוצרי חלב מאוד מעובדים. האם הבשר העלה את הסיכוי להתקפי לב באותה קבוצת אנשים או בשר שהוא מאוד מעובד כמו נקניקים ובייקון לצד סירופים מעובדים מלאי שמני זרעים? אפשר להמשיך ולבחון כל הטייה, אחת אחרי השנייה אבל חבל על הזמן של כולם.

אין ולא קיים עד עצם היום הזה מחקר בו בחנו רכיב תזונה יחיד ואת ההשפעה שלו על בריאות הלב. במחקרים אנחנו מסתמכים רק על קורלציות עקיפות. ההצעה שלי לבדוק את הסוכר בדם של סוכרתיים יותר רלוונטית לסוכרתיים סוג 1 מכל מחקר שקיים כיום. גם במחקרים בהם בדקו סוכרתיים סוג 1 ואת היארעות מחלות הלב שלהם, בחרו סוכרתיים עם A1C מעל 6.7%. למה אין מחקר החוקר סוכרתיים סוג 1 כמוני, שחיים בערכי סוכר בדם של בין 70 ל 100 מ”ג/ד”ל מסביב לשעון ובערכי A1C של 5%? כי אנחנו נדירים מדי, כל כך נדירים עד שאין קבוצות שלמות של סוכרתיים סוג 1 שחיות בערכים האלו, למעט סוכרתיים בודדים בלבד.

יש מחקר נדיר מסוגו שבדק את מטופלי ד״ר ברנשטיין.

גם בקשר למחקר הזה חשוב לציין, ה A1C הנמדד הוא 5.6% ולא מתחת ל 5.6%, באמצעות סקר ולא באמצעות מחקר מסוג RCT, הנחשב לסוג האמין ביותר, בהשוואה לשאר סוגי המחקרים. שוב, הסיבה היא כאמור שסוכרתיים כמוני וכמו מטופליו של ברנשטיין נדירים מדי, בכדי שהמדע החוקר יתמקד בהם ובמה שהם מייצגים (חיים בערכי סוכר נורמליים ללא סיבוכים).

עד שיהיה מחקר כזה (אם בכלל), אנחנו מסתמכים על ניתוח בריא של נתונים אמיתיים כמו שליטה גליקמית, לא על נתונים מ״מוסדות רשמיים״ כפי שהגיב אחד מחברי הקבוצה על הפוסט המקורי. אני בספק אם נמצא מוסד רשמי שיפיץ את הפתרון האמיתי לסוכרת. הכתוב בכתבה זו יהיה נכון כמעט לכל תחום רפואי היום, מחלות כרוניות וכל מחקר קליני אשר בוחן את הגורמים לפתירת אותן מחלות.

אני ממליץ לכל אחד ובעיקר לכל סוכרתי וסוכרתית להקשיב לאינטואיציה הבריאה, להסתכל על סוכרתיים סוג 1 כמו ד”ר ריצ’ארד ק. ברנשטיין וכמוני ולשאול את עצמם- למי הייתם מקשיבים? למי שחי חיים בריאים כל יום, ללא סיבוכים או למי שהוא חלק מאותה מערכת שבסופו של דבר אחראית גם להשלכות של חוסר האיזון? והכתבה המצורפת בתחילת מאמר זה רק מחזקת את הממסד, אותו ממסד שמתיימר לצאת נגד תזונות שמתבססות על מאכלים טבעיים שתמיד היו זמינים לנו ובמקביל לקדש תזונות המתבססות על מאכלים מעובדים מודרניים, בטענה ש”זו התזונה הנכונה יותר” עבור בני האדם.

מה בנוגע להשלכות אותם מאכלים מעובדים? המחלות שיגיעו אחר כך? כשהם יגיעו, כנראה שאתם תהיו שם כדי להתמודד עם ההשלכות, לא מי שהמליץ על אותה תזונה.