אינסולין

מה הקשר בין אינסולין לרעב?

אני מניח שאתם מכירים את התחושה הזו שמגיעה לאחר סיום ארוחה עשירה בפחמימות. סיימנו לאכול ארוחת צהריים וחצי שעה אחר כך אנחנו שוב רעבים ומרגישים חולשה ורעד. השלב הבא בדרך כלל יהיה הליכה מהירה אל המקרר או המזווה בניסיון לקבל בוסט אנרגיה מחתיכת שוקולד, עוגיה או אפילו אגוזים רק כדי להרגיש רעבים שוב זמן קצר לאחר מכן. לא מעט אנשים מכינים לעצמם משקה קפאיני באותה ההזדמנות. הכמיהה לקפה לרוב נובעת משיבוש במאזן האנרגיה היומי. לאדם בריא וגמיש מטבולית ככל הנראה לא יצוצו לפתע חשקים לקפה. כשאנחנו לא בריאים מטבולית עלולים להיווצר מצבים של מחסור באנרגיה בתא ובכך גם בגוף. החשק הפתאומי לכוס קפה רק בשביל לקבל בוסט קצר של אנרגיה לרוב נובע מהאותות שהמוח שולח כדי לסמן לנו שהגוף נמצא במצוקה אנרגטית.

אני מאמין שכל אחד יכול להתחבר למצב הזה באיזשהו שלב בחיים. במאמר זה אסביר על הקשר בין אינסולין לתחושות רעב כפי שאני מכיר את הקר הזה באופן אישי ואנסה לחבר את ההסבר לשאר ההורמונים המשפיעים על תחושות הרעב והשובע מלבד אינסולין.

אינסולין


אינסולין הינו הורמון פפטידי המיוצר על ידי תאי בטא באיי הלבלב והוא נחשב לאחד ההורמוניים האנאבוליים (מעודדי בנייה) החשובים בגוף. תפקידו של אינסולין הוא לאפשר לתאי הגוף לספוג גלוקוז שישמש לאנרגיה זמינה או לאחסון גלוקוז כשומן בגוף. כאשר סיימנו לאכול ורמת הסוכר בדם עולה הלבלב משחרר אינסולין כדי לעזור לתאי הכבד, השרירים והשומן לספוג את הסוכר. לאינסולין יש עוד הרבה תפקידים, אך התפקיד העיקרי שלו הוא איזון רמות הסוכר בדם ובתא.

לפטין וגרלין
שני הורמונים שידועים כבעלי תפקיד חשוב באיזון רמות האנרגיה בגוף. תפקידו של לפטין “הורמון השובע” הוא לווסת את מאזן האנרגיה על ידיד דיכוי צריכת המזון וכך הוא גם מעודד ירידה במשקל באופן עקיף. לגרלין “הורמון הרעב” פעולה הפוכה משל לפטין וזמן פעילותו מהירה יותר. בעזרת שחרור גרלין הגוף מאותת לנו שזה הזמן להכניס לגוף מקורות חדשים ליצירת אנרגיה.

רמת האינסולין עולה כתגובה לעלייה ברמות הסוכר בדם בסיום ארוחה עתירה בפחמימות. לאחר שהאינסולין סיים לווסת את רמות הסוכר בדם- רמות הלפטין יעלו כדי לאותת לנו שיש מספיק אנרגיה ואין צורך בצריכה נוספת של מזון. פעולתו של לפטין תגרום לספיגה איטית יותר של אינסולין ולאחר מכן לייצור אינסולין מופחת בהדרגה. כך לפטין וגרלין עולים ויורדים לאורך היום בהתאם לפעילותו של האינסולין ובהתאם לשינויים ברמות הסוכר בדם.

הקשר בין אינסולין ומנגנון רעב לתסמונת המטבולית

כל מערכות הגוף משפיעות אחת על השנייה ותלויות אחת בשנייה. כשהאינסולין עולה ויורד לאורך היום כתוצאה מאכילת כמויות גדולות של פחמימות נוצר מעגל שוטה שמשבש את ההפרשה הטבעית של ההורמונים בציר: לפטין-גרלין-אינסולין-הורמוני בלוטת התריס-הורמוני סטרס. כשהאינסולין עולה ויורד לאורך זמן תיווצר חוסר יציבות שלאורך זמן עלולה לגרום לעמידות לחלק מההורמונים האלו. עמידות אחת שנהייתה יחסית “מפורסמת” היא תנגודת לאינסולין. תנגודת ממושכת לאינסולין ואינסולין שעולה ויורד לאורך היום עלולים לגרום בסופו של דבר לשחיקת ייצור האינסולין וירידה בכמות האינסולין בדם. אינסולין נמוך לאורך זמן מוביל לבעיות כגון: השמנת יתר, תסמונת מטבולית או סוכרת סוג 2 ולרוב מחלות העולם המודרני בו אנו חיים.

בעיניי יש רק דרך אחת לצאת מהמעגל השוטה הזה והיא הגבלה מבוקרת של פחמימות לכמות שנכונה למצב הגופני של כל אחד ואחת בהתאם למצב הרפואי, סטטוס מטבולי, גיל וגורמים נוספים. יש להתייעץ עם איש מקצוע שיוכל להעריך את רמת הסבילות לפחמימות ואת יעילות תגובת האינסולין.

פעילות הורמוני הרעב והשובע בגוף עם המוח והקשר של אינסולין לכל התהליך
אינסולין ושאר הורמוני הרעב והשובע מקבלים ומעבירים פידבק להיפותלמוס במוח

בנימה אישית
מניסיוני אני יודע שכאשר רמות הסוכר בדם יורדות אפילו קצת מתחת ל-80 נניח ל-70 אני יכול להרגיש עקצוץ פתאומי של רעב. האם יכול להיות שהשינויים הקטנים האלה הם אלו ששולטים במנגנון הרעב בגוף שלנו? יכול להיות שזו הסיבה היחידה שאנו בני האדם מרגישים רעב בטבע?
מאזן הרעב והשובע בגוף מתאזן כשאנחנו עוברים לתזונה בה אנחנו מגבילים את כמות הפחמימות מהמזון, זאת בתנאי שאנחנו מבצעים אותה נכון על ידי מתן ספקטרום נוטריינטים מלא הנדרש לגוף כדי לתפקד, בלי להרעיב את עצמינו ובלי להכריח את עצמינו לצום.

אחד המנגנונים הפחות מובנים בגוף בעיניי הוא המנגנון העומד מאחורי תחושת הרעב והשובע.
לאחר שאני מודד את הסוכר בדם והגלוקומטר מראה ערך של 70 מ”ג/ד”ל אני מתקן עם טבליית גלוקוז אחת ובאותו הרגע שהסוכר מטפס חזרה ל 85 מ”ג/ד”ל הרעב נעלם. השאלה המתבקשת היא:
האם קיים בטבע רעב אמיתי?
או שיכול להיות שכל תחושת רעב אצלנו ואצל כל משפחת היונקים היא תוצאה ישירה של היפוגליקמיה קלה?
ייתכן שלא נחוש רעב לעולם אם לא נאכל במשך כמה ימים ונצליח בעזרת מינון נכון של אינסולין חיצוני או פנימי לשמור על הסוכר בדם ברמה של 85 מ”ג/ד”ל ללא תזוזות?
אלו שאלות שעולות לי בראש מפעם לפעם. יש צורך במחקרים איכותיים שיחקרו את הנושא הזה בכדי לענות על אותן שאלות.

*המידע באתר זה אינו נועד להוות תחליף לייעוץ, אבחון או טיפול רפואי מקצועי. המידע האמור מיועד למטרות מידע בלבד ונובע מניסיון אישי. הכתוב אינו מיועד לאבחן, לטפל או לרפא כל מחלה ספציפית או מצב רפואי. ביקורות ועדויות על תזונה, אימונים וגישות בריאות שונות מייצגות חוויות אינדיבידואליות ואין האמור באתר מבטיח תוצאות כלשהן למצב הספציפי שלך. כל בחירה בדרך אכילה ספציפית או טיפול רפואי בהתאם למצב נתון צריכים להיעשות בליווי אנשי מקצוע המוסמכים לעשות זאת.

לכל הכתבות