פחמימות: הצד הריגשי

כמעט בכל סוג מזון יש פחמימות, אבל אותנו לימדו משום מה ש”פחמימה היא פחמימה” כאילו אנחנו אוכלים פחמימה או מחזיקים פחמימה ביד, אבל האמת היא שפחמימה נמצאת כמעט בכל מאכל, השאלה היא באיזה ריכוז. חוץ מבשומן טהור ובמים, פחמימה נמצאת בריכוזים שונים במאכלים שונים. יש סוכר לבן שהוא 99% פחמימה ויש יוגורט יווני (מומלץ מאוד בתזונה דלה בפחמימות לסוכרתיים) אשר מכיל רק 4% פחמימה.

4 גרם פחמימות ב 100 גרם מוצר זה יחס מעולה, בייחוד בדוגמא הנ”ל של היוגורט היווני, כי מדובר בפחמימה שמתפרקת לאט (בשילוב עם השומן שנמצא באופן טבעי בחלב היוגורט). אלו הפחמימות האיטיות שאנחנו רוצים לשלב בתזונה היומית שלנו, בכמות סבירה, במקום פחמימות ומעובדות מהירות כמו מאפים/אורז/פסטות/פירות/סוכר לבן וקינוחים. אני מדבר על כמויות קטנות כדי שגרף הסוכר היומי שלנו יהיה כמה שיותר צפוי וכמה שיותר מאוזן, כשהשובע שלנו כמובן מגיע מחלבון ומשומן, מה שנקרא תזונה דלה בפחמימות ועתירה בחלבון ושומן איכותי. במאמר זה אני רוצה להתייחס לפן הרגשי של הפחמימות בחיינו ולהסביר איך בכל זאת ניתן להתמודד עם אותה אהבה ישנה וערמומית.

פחמימות בגוף שלנו ובתזונה שלנו

כמו שכבר הבנו פחמימה היא רכיב שנמצא בטבע, אחד משלושת המאקרו נוטריינטים יותר נכון (חלבון, שומן ופחמימות) וזה המאקרו נוטריינט שהכי קל לנו להתמכר אליו. בסופו של תהליך העיכול, פחמימה מתפרקת לגלוקוז (סוכר) בגוף. ככל שאנחנו אוכלים יותר מתוק, הרף שלנו ממשיך לעלות כלומר- נצטרך יותר מתוק רק כדי לקבל את אותו ריגוש, בדיוק כמו כל חומר ממכר אחר. בן אדם שמתחיל להתרגל לאכול כל יום גלידה, יגלה לאחר זמן מסוים שהוא מתחיל לרצות לאכול שתי גלידות ביום ואותן שתי גלידות נותנות לגופו את אותה השפעה של גלידה אחת. מכאן הדרך להתמכרות קצרה במיוחד (גם אם הבן אדם לא מודע לעובדה שמדובר בהתמכרות).

בלוטות הטעם שלנו פועלות בצורה אדפטיבית כלומר, הן יסתגלו אל כל רף שנרגיל אותן אליו. ברגע שנפחית פחמימות, עם הזמן הגוף שלנו “ידרוש” פחות פחמימות. הנוירונים שלנו במוח שהתרגלו לכך שהפחמימות “שולטות” בהם (יש במוח קולטנים ייעודיים לגלוקוז וגם לגלוטן) מתחילים להזדקק לפחות פחמימות וככה הנוירונים משתחררים מהתמכרות גם כן, לאט ובטוח. אני הייתי שמח לדעת שכל מי שמתמודד עם סוכרת, אבל גם כל מי שקורא את הטקסט הזה, יצליחו להגיע למצב (המצב בו אני חי כבר שנים, מאז ששיניתי את התזונה שלי) שבו הריגוש שלנו בחיים, כל ההנאות וכל היצרים שלנו, מגיעים מהדברים החשובים בחיים ולא מהמזון שאנחנו אוכלים. אז מה זה הדברים החשובים?

הזנה עמוקה בהשוואה להזנה מפחמימות מהירות ומעובדות

שלא תבינו אותי לא נכון, היום אני נהנה מהאוכל שאני אוכל יותר מאי פעם. אני מאמין שהמזון שאנחנו מכניסים לגוף שלנו אמור להזין אותנו ברמה העמוקה ביותר, כמו מקור המילה תזונה=הזנה. אם פעם הייתי ניזון מפחמימות מהירות (כסוכרתי סוג 1!) והחיים שלי נראו כמו מרדף שלא נגמר אחרי הריגוש הבא, אחרי המנה היותר טעימה, אחרי הקינוח היותר טעים (אני בטוח שגם לא סוכרתיים וכמעט כל אחד יכול להזדהות עם מצב דומה בשלב מסוים בחיים) הרי שהיום אני ניזון מהמזון שאני אוכל באופן שמשביע אותי למשך שעות ארוכות, לעיתים עד היום הבא.

אותה התמכרות ניהלה אותי כמעט בלי ששמתי לב. בדיעבד הבנתי שחומר חיצוני, במקרה הזה פחמימות, הכתיב לי כל רגע מהחיים. אם להוסיף את ההתמודדות עם הסוכרת להתמכרות הזו, אז אפשר להגיד שהפחמימות האלו אפילו ניהלו את היום שלי בצורה יותר קיצונית. כשנשארתי בסוכר גבוה בדם למשך כמה שעות, בגלל שאכלתי יותר מדי פחמימות הרגשתי מאוד עייף פתאום, אם הסוכר שלי בדם נפל בגלל שלא חישבתי נכון ארוחה פחמימתית, הרגשתי חרד, חלש ורועד והייתי חייב לעצור ולנוח.

התמכרות לפחמימות- לא רק סוכרתיים

הכתוב במאמר זה יהיה נכון לכל אחד, סוכרתיים ולא סוכרתיים. המטרה שלי הייתה בכל התהליך הזה שעברתי בעצמי (שהיום אני מעביר את אותו התהליך מטופלים בקליניקה)- ללמוד להפיק הנאה עמוקה מהדברים החשובים בחיים של כל אחד מכם, שהם בדרך: לחזק את הקשרים הבין אישיים, עם בן או בת זוג, עם החברים, עם המשפחה, לשפר את מי שאנחנו והתפתחות אישית.

עם כל הצניעות ולאחר שליוויתי מאות אנשים, בתהליכים אישיים וקבוצתיים, אני באמת חושב שזה המשותף בין רוב בני האדם, ביני וביניכם: רובנו נרצה תמיד להתמקד ואם אפשר להשתפר בדברים שבאמת מרגשים אותנו: אם זה התחביב שלנו, מה שאנחנו הכי אוהבים לעשות, מה שעושה לנו כיף, מה שממלא אותנו ומי שממלא אותנו, אם זה לטפל באנשים, בן אדם אחר יכול להגיד שעבורו זה אולי ציור, ריקוד, מוזיקה, תכנות, מחשוב, מתמטיקה, פיזיקה או אומנות. לא משנה מה התחום או החלום שלכם: להיות מדען, להיות כדורגלן, כדורסלן, כל מה שבאמת חשוב לנו, אלו הגורמים העמוקים בחיינו ואלו גם הגורמים שנשארים בחיים שלנו ומנצחים את מבחן הזמן.

ממשיכים להתרכז בהזנה עמוקה גם בעתיד

כשאני אומר “הטווח הרחוק” זה עלול להישמע טיפה כבד, אבל בסופו של דבר זה מה שחשוב כאן, הזנת הגוף והזנת הנפש. בניגוד ליצרים ותענוגות רגעיות, הדברים החשובים באמת בחיים, הם אלו שנמשכים לאורך זמן. ברגע שהגישה שלי לאוכל השתנתה, הבנתי שהאוכל מזין אותי ומשביע אותי למשך שעות לאורך היום.

כשהצלחתי להתנתק מההתמכרות הזו ליצרים, יצרים מכל סוג וספציפית יצרים מהמזון שאני אוכל וגם לרדת מהתלות בריגושים הרגעיים האלו, זה הוביל אותי לשאלה הבאה: אוקיי אז מה ימלא את החסר? מה שממלא את החסר אלו הגורמים החשובים, החברתיים והאישיים. חלק יקראו לזה בגרות וחלק יגידו שזו תובנה יקרה שיש להרוויח אותה בחיים. אני מזמין גם אותך לאחר קריאת מאמר זה להסתכל פנימה ולהבין מתי יצרים מניעים אותך ומתי הזנה עמוקה מניע אותך. כמו שכתבתי במאמרים קודמים, כל אחד יכול להתחיל מחודש אחד של הפחתת פחמימות\ לצד הזנת הגוף במוצרים איכותיים ולא מעובדים מן החי. מניסיון, רוב האנשים ימשיכו לאחר החודש הראשון ולא ירצו להפסיק.

לחזרה אל חלק ספציפי במאמר: